האקדמיה להורים של הדרך אל האושר - העמותה לשגשוג ובטחון במזהת
חפש
מומלצים!

ראיון ברדיו - האקדמיה להורים - המשך 3

לחלקים קודמים: התחלת הראיון , המשך 1, המשך 2

 

רוצה להשתתף באקדמיה להורים?

להשתתפות בהרצאה חינם - מלא את פרטיך כעת,
ולחץ 'אני מעוניין. הזמינו אותי חינם!'

 

דני: נכון, זה באמת אתגר מאוד גדול בעידן הידע ובעידן האינטרנט שכל ילד בן שש או שבע כבר יודע יותר טוב מההורים שלו שהם עתיקים ומיושנים והוא נחשף להרבה יותר תכנים.
 
מראיינת: יצא לך בטח לא פעם לקרוא לזעטוט שלך שיסדר לך משהו במחשב אני מנחשת.
 
דני: נכון, נכון זה אתגר ממש לא פשוט והיום הורה בעצם. אני במקצוע שלי יועץ לעסקים. ואני ראיתי שהיום הורה כדי להצליח במערכה הזו הוא צריך להיות מנהל טוב וזה לא מספיק שיש לו כוונה טובה. הוא צריך להיות ממש מנהל טוב. הוא צריך לדעת איך להוביל את המשפחה איך להוביל את הילד איך להנחיל דברים שכמו שאת אומרת שהילד מוביל ויודע בעצמו יותר מההורים לאומת מה שהיה בעבר. והיום אין לו הרבה בעלות על הידע. בעבר להורה היה .... או שהוא יודע או שהילד לא יודע. והיום הילד יכול ללמוד לבד. ולכן ההורים צריכים לקפוץ מדרגה. אנחנו בעולם מאוד מהיר ומאוד אינטנסיבי. ואחד מהדברים ש.... את המדרגה זה שההורים בעצמם צריכים ללמוד ולהיתקדם ולהתאים את עצמם לעולם הילדים ופשוט להכיר את העולם הזה מאוד טוב. ככל שהם מכירים יותר טוב אחרת יש לנו פער גדול בין הדורות הילדים מושכים למה שהם רואים בגן, הכיתה, אצל החברה'
ואז נוצר ריחוק ואם ההורה עם אצבע על הדופק ומתעדכן כל הזמן במה שקורה אחרי זה קשה מאוד להדביק את הפער.
 
מראיינת: כן, אבל לא תמיד היכולות הקוגנטיביות שלנו יכולות להדביק את הפער הזה בכל אופן.
 
דני: זה נכון
 
מראיינת: כן אני לא חושבת שאני לעולם אצליח לתפקד כמוהם מול המדיה הוירטואלית.
 
דני: קודם כל זה טוב, כי זה מה שמוביל להתקדמות של הגזע האנושי שיש כל הזמן התפתחות
ואת אומרת פשוט דברים כל כך חכמים כי הרבה הורים לא מודעים למה שאת אומרת ואז הם מנסים לעצור את הילד. במודע או שלא במודע הם מעכבים אותו ועוצרים אותו שהדרך הנכונה היא פשוט כן לתת לו להוביל ולדעת יותר ולהצליח יותר.
 
מראיינת: זהו שאני לא כל כך רוצה שהם יובילו. אבל הם. אני לא יכולה להם זאת אומרת רוב ההורים שמאזינים לנו פשוט לא יכולים לילדיהם. הייתי מאוד שמחה אם הילדים שלי היו נוטשים את המחשבים שלהם ומשחקים איתי. יוצר מצב כזה שאני רודפת אחריהם עם משחקי קופסא כמו איזה ילדה זנוחה ואף אחד לא רוצה לשחק. זה עצוב.
 
דני: הם לא משתפים אותך בפעילות.
 
מראיינת: הם לא רוצים לשחק עם אמא משחקי קופסה. תעזבי אותנו מהדבר הענתיקה הזה. זה נראה להם כמו איזה פולקלור של האדם הקדמון. לשחק איתם.
 
דני: לשמחתם זה באמת ככה.
מראיינת: כן, אם כבר אפשר לשחק איתם ממחשב למחשב כל אחד יהיה בחדר אחר ונשחק. הם גם נורא אוהבים לתקשר בסקייפ עם אמא שלהם. זאת אומרת דיי עצוב. דיי עצוב.

זה לא משנה מה אנחנו מנסים לחנך את הילד אם הוא רואה אחרי זה דוגמא לא טובה מאיתנו. זה לא שווה כלום. אני תמיד צוחק שיש הורים שמחזיקים סיגריה ביד  וצועקים על הילד שלהם שהוא לא יעיז אי פעם לעשן. ולכן לא משנה מה הם אומרים המסר זה מה שהילד רואה. הילד לומד על ידי חיקוי. ומה שהוא רואה זה מה שהוא מחקה ולא מה שאומרים לו או מאיימים עליו ומשכנעים אותו.
 
מראיינת: כן, זה נראה לי לפעמים גם. סלח לי על הקיצוניות ההתבטאותית שלי בקטע הזה. אבל זה נראה לי לא אנטיליגנטי להטיף לילד, לחנך אותו, לנסות לגרום לו לא לעשות משהו שאנחנו כל הזמן מהבהבים מולו. זה נראה לי לא הגיוני. מכל הבחינות לא רק מהקטע הזה של עישון גם שקרים שהילד לפעמים נחשף. נכלוליות, חוסר כבוד שאנחנו מפגינים כלפי ההורים שלנו שהילד רואה. זאת אומרת אנחנו צריכים בכל הכיוונים לשמש לו מודל חיובי. מודל כמו שאנחנו רוצים שהוא יהיה.
 
דני: זה מאוד מדוייק. בדיוק תמיד אני אומר באקדמיה להורים שכל הורה יכול להכין לו רשימה של פנטזיות איך הוא היה רוצה שהילד יהיה. מבחינת יחס באמת להורים, לחברים, לסביבה, לרכוש.
... ופשוט כשגומרים את הרשימה אנחנו עוברים פשוט סעיף סעיף ורואים איך ההורה יכול לשמש דוגמא טובה בעצמו לילד.
 
מראיינת: אבל אתה יודע עם איזה בעיה אני חושבת שהרבה אימאות נתקלות הרבה אבות. כל העיניין הזה. הנושא הכאוב הניקרא סמכות הורית. היום שהילדים שלנו יודעים יותר מאיתנו. מתמצאים יותר מאיתנו בהרבה תחומים. חשופים להרבה תחומים זאת אומרת אין כבר את היכולת לאחז בוו הסמכותי הזה שהיה פעם להורים שלנו. שהיו אלוהים קטנים שלנו. היום אני חושבת שקשה ככה לשכנע אותם להשפיע עליהם שיהיה פה איזה שהוא משחק של סמכות.
דני: נכון, זה באמת אתגר מאוד גדול בעידן הידע ובעידן האינטרנט שכל ילד בן שש או שבע כבר יודע יותר טוב מההורים שלו שהם עתיקים ומיושנים והוא נחשף להרבה יותר תכנים.
 
מראיינת: יצא לך בטח לא פעם לקרוא לזעטוט שלך שיסדר לך משהו במחשב אני מנחשת.
 
דני: נכון, נכון זה אתגר ממש לא פשוט והיום הורה בעצם. אני במקצוע שלי יועץ לעסקים. ואני ראיתי שהיום הורה כדי להצליח במערכה הזו הוא צריך להיות מנהל טוב וזה לא מספיק שיש לו כוונה טובה. הוא צריך להיות ממש מנהל טוב. הוא צריך לדעת איך להוביל את המשפחה איך להוביל את הילד איך להנחיל דברים שכמו שאת אומרת שהילד מוביל ויודע בעצמו יותר מההורים לאומת מה שהיה בעבר. והיום אין לו הרבה בעלות על הידע. בעבר להורה היה .... או שהוא יודע או שהילד לא יודע. והיום הילד יכול ללמוד לבד. ולכן ההורים צריכים לקפוץ מדרגה. אנחנו בעולם מאוד מהיר ומאוד אינטנסיבי. ואחד מהדברים ש.... את המדרגה זה שההורים בעצמם צריכים ללמוד ולהיתקדם ולהתאים את עצמם לעולם הילדים ופשוט להכיר את העולם הזה מאוד טוב. ככל שהם מכירים יותר טוב אחרת יש לנו פער גדול בין הדורות הילדים מושכים למה שהם רואים בגן, הכיתה, אצל החברה'
ואז נוצר ריחוק ואם ההורה עם אצבע על הדופק ומתעדכן כל הזמן במה שקורה אחרי זה קשה מאוד להדביק את הפער.
 
מראיינת: כן, אבל לא תמיד היכולות הקוגנטיביות שלנו יכולות להדביק את הפער הזה בכל אופן.
 
דני: זה נכון
 
מראיינת: כן אני לא חושבת שאני לעולם אצליח לתפקד כמוהם מול המדיה הוירטואלית.
 
דני: קודם כל זה טוב, כי זה מה שמוביל להתקדמות של הגזע האנושי שיש כל הזמן התפתחות
ואת אומרת פשוט דברים כל כך חכמים כי הרבה הורים לא מודעים למה שאת אומרת ואז הם מנסים לעצור את הילד. במודע או שלא במודע הם מעכבים אותו ועוצרים אותו שהדרך הנכונה היא פשוט כן לתת לו להוביל ולדעת יותר ולהצליח יותר.
 
מראיינת: זהו שאני לא כל כך רוצה שהם יובילו. אבל הם. אני לא יכולה להם זאת אומרת רוב ההורים שמאזינים לנו פשוט לא יכולים לילדיהם. הייתי מאוד שמחה אם הילדים שלי היו נוטשים את המחשבים שלהם ומשחקים איתי. יוצר מצב כזה שאני רודפת אחריהם עם משחקי קופסא כמו איזה ילדה זנוחה ואף אחד לא רוצה לשחק. זה עצוב.
 
דני: הם לא משתפים אותך בפעילות.
 
מראיינת: הם לא רוצים לשחק עם אמא משחקי קופסה. תעזבי אותנו מהדבר הענתיקה הזה. זה נראה להם כמו איזה פולקלור של האדם הקדמון. לשחק איתם.
 
דני: לשמחתם זה באמת ככה.
מראיינת: כן, אם כבר אפשר לשחק איתם ממחשב למחשב כל אחד יהיה בחדר אחר ונשחק. הם גם נורא אוהבים לתקשר בסקייפ עם אמא שלהם. זאת אומרת דיי עצוב. דיי עצוב.

זה לא משנה מה אנחנו מנסים לחנך את הילד אם הוא רואה אחרי זה דוגמא לא טובה מאיתנו. זה לא שווה כלום. אני תמיד צוחק שיש הורים שמחזיקים סיגריה ביד  וצועקים על הילד שלהם שהוא לא יעיז אי פעם לעשן. ולכן לא משנה מה הם אומרים המסר זה מה שהילד רואה. הילד לומד על ידי חיקוי. ומה שהוא רואה זה מה שהוא מחקה ולא מה שאומרים לו או מאיימים עליו ומשכנעים אותו.
 
מראיינת: כן, זה נראה לי לפעמים גם. סלח לי על הקיצוניות ההתבטאותית שלי בקטע הזה. אבל זה נראה לי לא אנטיליגנטי להטיף לילד, לחנך אותו, לנסות לגרום לו לא לעשות משהו שאנחנו כל הזמן מהבהבים מולו. זה נראה לי לא הגיוני. מכל הבחינות לא רק מהקטע הזה של עישון גם שקרים שהילד לפעמים נחשף. נכלוליות, חוסר כבוד שאנחנו מפגינים כלפי ההורים שלנו שהילד רואה. זאת אומרת אנחנו צריכים בכל הכיוונים לשמש לו מודל חיובי. מודל כמו שאנחנו רוצים שהוא יהיה.
 
דני: זה מאוד מדוייק. בדיוק תמיד אני אומר באקדמיה להורים שכל הורה יכול להכין לו רשימה של פנטזיות איך הוא היה רוצה שהילד יהיה. מבחינת יחס באמת להורים, לחברים, לסביבה, לרכוש.
... ופשוט כשגומרים את הרשימה אנחנו עוברים פשוט סעיף סעיף ורואים איך ההורה יכול לשמש דוגמא טובה בעצמו לילד.
 
מראיינת: אבל אתה יודע עם איזה בעיה אני חושבת שהרבה אימאות נתקלות הרבה אבות. כל העיניין הזה. הנושא הכאוב הניקרא סמכות הורית. היום שהילדים שלנו יודעים יותר מאיתנו. מתמצאים יותר מאיתנו בהרבה תחומים. חשופים להרבה תחומים זאת אומרת אין כבר את היכולת לאחז בוו הסמכותי הזה שהיה פעם להורים שלנו. שהיו אלוהים קטנים שלנו. היום אני חושבת שקשה ככה לשכנע אותם להשפיע עליהם שיהיה פה איזה שהוא משחק של סמכות.
  

להמשך הראיון לחץ כאן >>

   

מה את חושבת?

רשמי תגובה כאן: 

שתף שתף עם החברים בפייסבוק את 'ראיון ברדיו - המשך 3 שתף עם החברים בטוויטר את 'ראיון ברדיו - המשך 3